שירת הים-שבח והודיה לאלהים

א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, {ר}

לֵאמֹר: {ס}בַיָּם. {ס} ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי {ר}
לִישׁוּעָה; {ס} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, {ס} אֱלֹהֵי {ר}
אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. {ס} ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה, {ר}
שְׁמוֹ. {ס} ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם; {ס} וּמִבְחַר {ר}
שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף. {ס} ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ {ר}
אָבֶן. {ס} ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; {ס} יְמִינְךָ {ר}
יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב. {ס} ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס {ר}
קָמֶיךָ; {ס} תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ. {ס} ח וּבְרוּחַ {ר}
אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, {ס} נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד {ר}
נֹזְלִים; {ס} קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם. {ס} ט אָמַר {ר}
אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, {ס} אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ {ר}
נַפְשִׁי-- {ס} אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. {ס} י נָשַׁפְתָּ {ר}
בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם; {ס} צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם, {ר}
אַדִּירִים. {ס} יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, {ס} מִי {ר}
כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; {ס} נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה {ר}
פֶלֶא. {ס} יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ. {ס} יג נָחִיתָ {ר}
בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ; {ס} נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה {ר}
קָדְשֶׁךָ. {ס} יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן; {ס} חִיל {ר}
אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. {ס} טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי {ר}
אֱדוֹם-- {ס} אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד; {ס} נָמֹגוּ, {ר}
כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. {ס} טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה {ר}
וָפַחַד, {ס} בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן: {ס} עַד {ר}
יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה, {ס} עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ {ר}
קָנִיתָ. {ס} יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ-- {ס} מָכוֹן {ר}
לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה; {ס} מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ {ר}
יָדֶיךָ. {ס} יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד. {ס} יט כִּי {ר}
בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם, {ס} וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם, {ר}
אֶת-מֵי הַיָּם; {ס} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם. {ר}
{ש}

כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. {ס}

כב וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם.

כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה--וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה.

כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה. כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם;

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ. כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה,

וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ. {ס}

כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה--וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם.

א אָז יָשִׁיר-משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ:
ג יְהוָֹה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָֹה שְׁמוֹ:
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף:
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ-אָבֶן:
ו יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָֹה תִּרְעַץ אוֹיֵב:
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ:
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם:
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי:
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים:
יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ:
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת:
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן:
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד-יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ קָנִיתָ:
יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָֹה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ:
יח יְהוָֹה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָֹה עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם:
כ וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
כא וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
כב וַיַּסַּע משֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם:
כג וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ מָרָה:
כד וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-משֶׁה לֵּאמֹר מַה-נִּשְׁתֶּה:
כה וַיִּצְעַק אֶל-יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָֹה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
כו וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה רֹפְאֶךָ:
כז וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ-שָׁם עַל-הַמָּיִם:

סגולות למציאת השידוך:

הסגולות שלהלן מתוך בספרים: דרך השידוך מאת הרב בנימין וקסברגר, וכן בספר סגולות אביע"ה ועוד ספרים.

סגולה א': כל האומר מזמור תהילים (קכ"א) :" שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכו' בסוף כל תפילותיו מזמנין לו את בת זוגו ההוגנת לו. (ספר עשרה מאמרות, מאמר חיקור הדין חלק ד' פרק יז')

וחשוב לומר זאת עם הכוונות הבאות:

ספר תהילים פרק קכא (כתבתי את שמות השם בצורה זו, מחשש אי גניזה)

(א) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת (ולכוון, הצדיק שהוא יסוד ומכוון לזווג שהוא מלכות) אֶשָּׂא עֵינַי (שהם נצח הוד, אשא אוהב) אֶל הֶהָרִים (גדולה, גבורה, תפארת) מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: (פירוש: מהפלא העליון שהוא כתר, הנקרא אין לפי שכלול משלוש: א'- כתר י'-חכמה ן' בינה, יבא עזרי הוא זיווג העליון)

(ב) עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה (מצד תולדות הנשמות בזיווג יעקב עם רחל, כד"א אעשה לו עזר כנגדו) עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(ג) אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:

(ד) הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:

(ה) י:ְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְ:הֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:

(ו) יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:

(ז) י:ְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:

(ח) י:ְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

סגולה ב': לקרוא בכוונה את שירת הים ולאחר התפילה לומר את מזמורי התהילים: ל"ב , ל"ח , ע' , ע"א , קכ"ד (רפאל המלאך)

סגולה ג': מובא בספר רפואה וחיים, מי שקשה לו למצוא את זיווגו ירגיל את עצמו לקרוא בכל יום קורבנות הנשיאים חומש במדבר פרק ז' פסוק א' עד זאת חנוכת המזבח. (סגולות ישראל)

סגולה ד': קידוש לבנה בכוונה, היא סגולה למציאת זיווגו, וסימן לדבר: לבנ"ה ראשי תיבות: בתולה נישאת ליום הרביעי. (כף החיים סימן תכ"ו בשם ליקוטי מוהר"ן)

סגולה ה': על ידי לימוד הלכות זוכה למצוא את זיווגו האמיתי (ליקוטי עצות, ממוהר"ן)

סגולה ו': לתת צדקה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, ולומר ג' פעמים אלקא דמאיר ענני, רבון העולמים הזמן לבחורי ישראל שידוכין בנקל ובתוכם אני פלוני בן פלוני.

סגולה ז': סגולה ידועה למציאת בן זוג/בת זוג במהרה, למי שקורא את "שיר השירים" במשך 40 יום ברציפות בקול ובהטעמה.

סגולה ח': מי שקשה לו למצוא את זיווגו, יתפלל בכל יום בכוונה שירת הים, ויאמר אחר התפילה מזמורי תהילים ל"ב, ל"ח, ע , ע"א , קכ"ד. (מהספר רפאל המלאך)

וכשאומר שירת הים צריך לאומרה בשמחה, וכך כשמודה בניסי הקב"ה, אז הקב"ה עושה לו נס אחר, דוגמת הנס הזה דהיינו זיווגו שנמשל לקריעת ים סוף כמו שכתוב: קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף (סוטה ב.) מהספר ליקוטים מפרדס, נישואין כ"ג)

סגולה ט': להתפלל על קיברו של: יונתן בן עוזיאל הטמון בעמוקה (ומה טוב לזכות את הרבים ולארגן נסיעה כזו של כאלה שלא מצאו את זיווגם, כמובן שחשוב שהכל יעשה מתוך גדרי הצניעות וההלכה) (ר' הרשיל שמש

סגולה י': להתפלל אצל קברו של ר' לייב בעל הייסורים, הטמון בעיר הקודש צפת, וצווה לפני מותו שכל מי שיהיה לו עת צרה רח"ל, ישתטח על קברו ויעזרהו.

עוד מספר סגולות שהם בבחינת מידה כנגד מידה:

1)   תורה: הוספה בלימוד ושיעורי תורה, התורה היא כמו הבת זוג של הקב"ה וכאשר אנחנו לומדים אותה הקב"ה מידה כנגד מידה מקרבים את זיווגנו.

2)   גמילות חסדים: הוספה במצוות גמילות חסדים, אנחנו צריכים חסד מהקב"ה שיזמין לנו את זיווגינו במהירה, כך מידה כנגד מידה כאשר נתעסק בחסד ונוסיף במצוות גמילות חסדים נזכה שה' יעשה איתנו חסד וימהר את מציאת זיווגינו. דוגמאות לחסד: ללמד אחרים, לעזור ולהתנדב בארגוני חסד.

3)   עזרה לאחרים במציאת שידוך: אם אנו מכירים רווק או רווקה שיכולים להתאים למשהו שאנו מכירים מצווה עלינו לנסות לשדך, כמו כן אם אנחנו הולכים לשדכנים אפשר גם לרשום את חברינו (בהסכמתם, כמובן) וכך מידה כנגד מידה, כשם שאנחנו משתדלים למען מציאת זיווג לבניו ובנותיו של הקב"ה, אף הוא יסיר את המונעים והמקטרגים על זיווגינו ויקרב אותו אלינו.

4)   תפילה: להתפלל על חברינו שיזכו למציאת זיווג במהירה, כמו שכתוב בגמרא (בבא קמא צב.) : כל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה.

כמו כן כתוב: אין שום תפילה שתהיה כל כך מקובלת למעלה, כמו תפילתו של אדם המתפלל על חברו ורעהו. (נר ישראל, מאמרי רז"ל בבא קמא)

לכן גם מצד מצוות אהבת ישראל כדאי שנאסוף כמה שמות של חברינו (ושם אמותיהם) ונזכיר אותם בתפילותינו, אפשר לרשום ולשים בסידור התפילה שלנו רשימה קטנה של המעוניינים בשידוך.

מנורת המאור פרק ב - תפילה סדר מאה ברכות עמוד 82
כל האומר שירת הים בכל יום זוכה לחיי העולם הבא. מפני שהוא מאמין בה' ברוך

הוא ובנפלאות שעשה עם אבותינו. וגרסינו במסכת חולין בפרק גיד הנשה: חביבין ישראל

לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל עת שירצו, ומלאכי השרת

אין אומרים אותה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחדש,

ואמרי לה פעם אחת בשמיטה, ואמרי לה פעם אחת ביובל.
וגרסינן במדרש יהי אור, בשעה שאומר אדם שירת הים אחר פסוקי דזמרה, כנסת ישראל מתעטרת

באותו כתר שמעטר בו הקב"ה למלך המשיח, ועל אותו חקוקים שמות הקדושים, ובו נתעטרו ישראל

יום שקרע להם הקב"ה ים סוף, וניער פרעה וחילו בתוכו.
לפיכך צריך אדם לכוון את לבו בשירה זו בכל יום ויום, והזוכה בה יזכה לראות פני המשיח, בתיקון אותו כתר,

מידה כנגד מידה: הוא אומר שירת הים בכל יום, ומאמין שגאל הקב"ה את אבותיו ממצרים וקרע להם הים

והעבירם בתוכו בחרבה ושקע צריהם בתוכו, לפיכך יזכה לראות ימות המשיח וגאולה שעתיד הקב"ה לגאול אותנו מגלות זה.

פרשת בשלח

בעזרת השם . . .

פרשתנו מספרת על האירוע הכביר של קריעת ים סוף, שבמהלכו עברו בני ישראל

בתוך הים ביבשה והמצרים הרודפים אחריהם טובעים בים.

היבקעות המים והשיטפון שבא לאחר מכן ברגעים הנכונים מחזקים את האמונה בלב בני ישראל-

"וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

בני ישראל מתנסים מייד לאחר מכן במבחן ראשון לאמונתם. הם מגיעים לנווה מדבר בשם "מרה",

זאת, בגלל הטעם המר של מי המעיינות שנבעו בו. העם נמצא במצוקה ומתרעם על משה. הפתרון שמציע

האלוקים הוא המתקת המים באמצעות השלכת ענף עץ לתוכם.

במדרש נאמר על מעשה זה, "בא וראה שלא כמידת (- שלא כמעשי) בשר ודם מידת (- מעשי) הקדוש ברוך הוא,

בשר ודם ממתיק מר במתוק ואילו הקדוש ברוך הוא ממתיק מר במר".

הר"ן (רבנו נסים, מגדולי פרשני התלמוד. חי בתוניס לפני כ- 700 שנה) מסביר באחת מדרשותיו כי הניסיון נועד

להבהיר את מהות האמונה. האלוקים אינו רק מפקח מלמעלה ומתערב לפעמים, אלא, מקיים את הבריאה כל יום ובכל רגע.

משמעות תפיסה זו היא, כי המציאות בה אנו חיים תלויה כל הזמן ברצון האלוקים, שבכוחו כבורא העולם, לבצע שינויים

באמצעים שבאופן טבעי משיגים את ההפך...

במשקפיים של המאמין אין מציאות ושמה "טבע". המציאות היא פועל יוצא של רצון האלוקים המעונין כי היא תתנהל באותה

דרך כל הזמן, אך אין כל מניעה לכך שבכל רגע נתון ישתנה טבע היצור ויפעל בדרך שונה ואף הפוכה ! מדרך הפעולה הרגילה בה הוא מתנהל בדרך כלל.

אם נחשוב על כך, נבין שאין מי שיכול להבטיח כי השמש תזרח מחר מצד מזרח, הגם שמשם זרחה במהלך כל יום באלפי

השנים האחרונות. המונח "טבע" משמש כשם כיסוי לכוח האמיתי הפועל במציאות- כוחו של אלוקים.

הרבה פעמים שגור על לשוננו הביטוי "בעזרת השם", לאור האמור מתברר כי אין זו אמירה המבטאת רק כמיהה לעזרתו של האלוקים,

אלא יש כאן ביטוי לתפיסת האמונה האומרת כי ללא עזרת האלוקים שברצונו אתה קיים היום, לא תוכל לעשות שום דבר מחר...

הסברים ופירושים על שירת הים
נושאי השעור: א. השירה - ביטוי במילים של רעיונות פנימיים. ב.

הופעת השירה שייכת לדור בו ניתנה התורה. ג. בין הלל על נס לשירת הטבע. ד. החזיר - ניתוק מן העולם העליון.

ה. מיתוק הדינים על ידי חיבורם אל השורש. ו. התחש - נשאר במקורו ולא ירד אל המציאות. ז. הגאולה

העתידה - גלוי האלוקות בטבע.

במדרש מובאים שלושה דברים שעליהם דורשים את הפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה":
א. השירה - הדור ששר בראשונה הוא שישיר לעתיד לבוא. ב. החזיר - עתיד להחזיר את המלכות לבעליה.

ג. הגואל - כגואל ראשון כך גואל אחרון.
נעמוד על הדברים ונבאר בתוך כך שאלות המתעוררות בלימוד המדרש.

"מי יאמר לפני שירה תחילה"
הדורות כולם באים לפני הקב"ה, ושואלים: "מי יאמר לפניך שירה תחילה".

מכאן, שיש דור שהוא הראוי והמתאים ביותר לומר שירה. יש דור שזו תכונתו.

לכל דור יש תכונה מיוחדת ואופי מיוחד, כדברי הגר"א

בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו),

שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא,

ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע... וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.

דורו של משה היה מיוחד בכך, שהופיעו בו דברים שמשפיעים על העולם כולו לדורות, כמתן תורה,

יציאת מצרים ושירת הים ועוד, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא שמופיע דברים אלה. המדרש מלמד,

שדורו של משה מיוחד בהופעת השירה בעולם, ויש לעמוד על משמעות הענין.
מהו עניינה של השירה?
המילים הן לבוש למציאות הפנימית הנשמתית. מחשבותיו של אדם, הגיונותיו, שאיפותיו ומאוייו

מתלבשים במילים ומופיעים בעולם.
בצורה כזו, המילים משמשות ככסוי למציאות הפנימית, ככל לבוש, המכסה ומסתיר את המציאות הפנימית.
אולם, פעמים שהמילים משמשות כגילוי, ולא רק ככיסוי. המילים מופיעות בצורה מלאה רעיונות נשמתיים,

והמפגש עם המילים הוא מפגש עם הנשמה שהן באו לגלות.
כך הוא הדבר בתורה, שמילותיה מופיעות עומק פנימי, נשמתי, נסתר. זוהי משמעותה

של שירה, שבאה לגלות עומק פנימי על ידי מילותיה.
שירת הים היא אם כל השירות

מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל.

פירוש הדבר הוא, שבשירת הים מופיע עניינה של השירה בצורה מלאה. דורו של משה הוא הדור המתאים

להופעת רעיונות פנימיים ועמוקים במילים - זהו הדור בו נאמרה לראשונה שירה,

וזהו הדור בו ניתנה התורה, שנקראת שירהעד אותו דור לא היתה יכולת להופיע דברים פנימיים במילים, ומשירדה לעולם תכונה זו, הרי שהופיעה באמירת

השירה ובנתינת התורה, שזהו עניינה - לתת ביטוי אמיתי ומלא לעולם הרוחני.
מי שאמר שירה תחילה - הוא שאומר שירה גם לעתיד לבוא. מדוע? הדור שבו הופיעה תכונה זו של אמירת שירה

לראשונה הוא הדור שדרכו ירדה תכונה זו לעולם, ודור זה ממשיך את הופעת הענין בכל הדורות.
על הפסוק: "מה שהיה הוא שיהיה" דרשו חכמים שמרומז בזה שמו של משה בראשי תיבות. נראה בביאור

הדבר, על פי דברי חז"ל שנשמתו של משה מתפשטת בכל דור ודור. ההופעה המיוחדת שירדה

לעולם על ידי משה - מופיעה בכל דור על ידיו - בהתפשטות נשמתו בתלמידי חכמים שבדור.
הדור שבו הופיעה בעולם על ידי משה אמירת השירה, שהיא יכולת להביע עולמות רוחניים במילים - הוא הדור

המופיע תכונה זו גם בכל הדורות הבאים, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא יאמר שירה.

נראה, שיש לקשור לעניין זה את דברי הגמרא, המבדילים בין אמירת הלל לאמירת שירה

אמר רבי יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני, והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.

פסוקי דזמרא הם שירת הטבע, שירת הבריאה. ההלל נאמר על נס, החורג מן הטבע, ועל כן אין לומר הלל

בכל יום, שכן אמירה כזו מראה כאילו אין ערך לטבע אלא רק לניסים.
בגמרא מובא, שההלל תוקן על ידי משה וישראל שעלו מן הים. ראשיתה של שירת הים היא בהלל - בנס

החורג מסדרי הטבע. לעתיד לבוא - יאמר אותו דור שירה לפני הקב"ה, ופירוש הדבר שהנס הופך לטבע.

ההופעה האלוקית שהיתה בראשיתה חריגה מן הטבע, הופכת לחלק בלתי נפרד מן המציאות, לדרך חיים

בה מופיע גילוי אלוקי בתוך הטבע, ולא כחריגה ממנו.