מהו הצבע שלך ? ומה הוא אומר עליך ?

בעיקרון הצבעים מתחלקים לצבעים חמים ולצבעים קרים. הצבעים החמים: אדומים, צהובים, כתומים - מעוררים, משדרים מתח, אקטיביות, פעלתנות, עליזות וחום. הם מתקרבים ולכן משדרים פתיחות. לעומתם הצבעים הקרים:  כחול, ירוק, סגול - מרגיעים, משרים אוירה של שלווה ונינוחות. הצבעים הקרים הם צבעים מתרחקים. 

שלושת צבעי היסוד הם צבעים טהורים: אדום, כחול וצהוב, שאר הצבעים (חוץ משחור ולבן) הם תערובת ומזיגה של שני צבעים ולכן משלבים בתוכם את תכונותיהם של צבעי היסוד שמרכיבים אותם.

כחול טהור - משדר רוגע ואצילות. זהו צבע מקודש, בגלל שהוא מתקשר לשמים ולאין סוף. זהו צבע קר שמתרחק ולכן גורם לדיסטנס. כחול מסמל אהבה אין סופית והדדיות בקשר אהבה. הוא סמל לאוניברסליות ולעומק נפשי. אנשים שאוהבים כחול, הם בדרך כלל, אנשים בריאים נפשית ופיזית, הם אוהבים לעסוק בספורט ונהנים להשיג דברים, אפילו אם זה דורש מאמץ. 

צהוב טהור - משדר חום ואור. זהו צבע נדיב שמקרין מתוכו אופטימיות. הוא סמל לעליזות, לאושר ולנדיבות. זהו צבע זוהר ושמח, אבל בנטייתו לאדום הוא גם זול, חצוף וסנסציוני, עם תת גוונים כחולים הוא מסמל קינאה.  אנשים שאוהבים צהוב הם אנשים יוצרים של יש מאין. הם יכולים להיות אומנים, מוזיקאים, סופרים, נגנים או סתם אנשים שנהנים ממלאכת יד ומיצירה בידיים.

אדום טהור - צבע אדום הוא בעל הספקטרום הגדול ביותר. זהו צבע טעון ודו-משמעי. כשהוא עז ובוהק הוא מסמל סבל: דם, אש ומלחמה. כשהוא נוטה לארגמן עם תת גוונים כחולים הוא מסמל גבורה ומלכות. אדום כתום מסמל חום ונדיבות. זהו צבע ססגוני, סוער ותזזי. סימן לסכנה וקריאה לזהירות. זהו צבע שמביע אהבה ומסירות, אולם גם רוגז וכעס. אדום חם על גווניו הלוהטים ואדום בורדו בתת גוונים צהובים מסמלים יצריות, תאווה ותשוקה. אדום בהיר עם תת גוונים קרים מסמל אהבה טהורה. אנשים שאוהבים אדום טהור נוטים לדרמטיזציה וסביר להניח שיאהבו משחק, פוליטיקה, הם יהיו תמיד במרכזה של כל חבורה, ונאמנות לא תהיה הצד החזק שלהם.

ורוד - הוא שילוב של אדום ולבן ולכן הוא משלב את המשמעות של שני הצבעים הללו. ורוד הוא צבע אופטימי וילדותי. ורוד פסטלי הוא רומנטי, משדר רכות ונשיות, בעוד ורוד לוהט הוא צבע ארוטי, וורוד ניאון משדר מיניות בוטה. אנשים שאוהבים ורוד, אוהבים את כל מה שקשור לעולם הגשמי: אוכל, מוזיקה, אומנות וכו'. הם נהנים לאסוף חפצים בעלי ערך רגשי או כספי, וזה גורם להם אושר רב.

כתום - הוא שילוב של צהוב ואדום. זהו צבע מאוד מוחצן המורכב משני צבעים עזים. מצד אחד זהו צבע של אש וסכנה, מצד שני מסמל בריאות ונעורים. צבע כתום מזכיר זהב ולכן הוא גם סמל לעושר. במזרח הרחוק צבע כתום הוא צבע מקודש, נזירים לובשים גלימות כתומות.

ירוק - הוא שילוב של כחול וצהוב. זהו צבע של שלווה, נעימות, רוגע וצדק. ירוק הוא צבע שמביע טריות, ראשוניות, קשור לבריאות, איכות סביבה ומצד שני הוא גם סימן לקרב ומחלה. ירוק עם תת גוונים של צהוב מביע שנאה. אנשים שאוהבים ירוק טהור (כמות שווה של כחול וצהוב), הם אנשים הוגים, שאוהבים להיות לבד, הם לא זקוקים לקשרים רבים, כדי להיות מאושרים, מספר ידידים מצומצם יספיקו להם.  

חום - הוא שילוב של ירוק ואדום או שחור ואדום. חום הוא צבע חם שמשדר טבעיות. חום עם תת גוונים של אדום משדר מתיקות, בנטייה לירוק הוא משדר עליבות וחולניות.

סגול - הוא שילוב של כחול ואדום, מהאדום הוא לוקח את הלהיטות ומהכחול את הקרירות. סגול הוא צבע אלגנטי ומתוחכם שמסמל בגרות. סגול מתקשר גם למסתורין למגיה שחורה ולכישוף. אנשים שאוהבים סגול, הם אנשים שצמאים לקשר, אוהבים תשומת לב ומחלקים אותה לחברים ואהובים.

ארגמן - הוא שילוב של אדום-כחול וסגול. צבע של מלכות. זהו אחד הצבעים העתיקים ביותר שהופקו מהטבע. הפקת פיגמנטים של ארגמן לצביעת בגד הייתה מאוד יקרה ומסובכת, כי היה צריך להשתמש בכמות גדולה מאוד של חלזונות ים ולכן צבע זה מתקשר עם מותרות. בעבר רק אנשי המעמד עליון לבשו צבע זה. ארגמן קיים בבגדי מלכות של מלכי אירופה וגם לאפיפיור יש כיפה ארגמנית.

תכלת - שילוב של כחול ולבן. זהו סמל לראשוניות ובכורה. זהו צבע של השמים ולכן גם ביהדות וגם באיסלם זהו צבע של מזל.

לבן - הוא מזיגה של כל צבעי הספקטרום. זהו צבע שמסמל תמימות, טוהר ובתולין. בגדי הכלולות לבנים, ובנצרות מריה אמו של ישו לבשה שמלה לבנה כי היא הייתה בתולה. באיסלם אנשים שעולים למכה לובשים לבן כסמל לטוהר ליבם ומחשבתם. ביהדות לבן הוא סמל לרוח הקודש, לטהרה, לידה וגם למוות. התכריכים היהודיים לבנים ולבן הוא צבע הקיטל שלובשים מתפללים בבית כנסת בראש השנה ויום הכיפורים. בעולם המערבי לבן הוא צבע של נחמה, שלום וכניעה. לבן הוא חגיגי, נקי ורומנטי. הוא סמל של יופי וטוהר בהתגלמותו. זהו צבע קליל ואוורירי, מצד שני צבע חולני. במזרח הרחוק לבן הוא צבע של אבל.

שחור - הצבע השחור בולע את כל קרני האור. זהו צבע שמשדר רצינות, כובד ראש ונכבדות. בעולם המערבי צבע שחור מתקשר לאבל, הוא צבע דיכאוני, פסימי ונוגה אבל גם מאוד בוגר ואלגנטי.

אפור - הוא שילוב של שחור ולבן. זהו צבע של עליבות, אפרוריות וזקנה. זהו צבע פסימי וקודר, צבע שמשדר ייאוש וחוסר תיקווה. זהו צבע פשרן שיוצר רושם שלילי.

זהב - הוא צבע זהוב מבריק, הוא מסמל מלכות, עושר ויוקרה, ומצד שני גם בצע וקמצנות.

כסף - צבע סטרילי, עתידני. בגלל נטייתו לגוונים של אפור ושחור הוא פסימי וקודר. הוא סמל לזרות ועצבות. צבע  כסף מט משדר נוקשות וחוסר פשרה.

לכו לתאריך הלידה שלכם-ואחר כך לפי הצבע שיצא לכם, חפשו אותו

למטה וקבלו הסבר על עצמכם....

היום הולדת שלך...

23 לדצמבר - 1 לינואר = אדום

2 לינואר - 11 לינואר = כתום

12 לינואר - 24 לינואר = צהוב

25 לינואר - 3 לפברואר = ורוד

4 לפברואר - 8 לפברואר = כחול

9 לפברואר - 18 לפברואר = ירוק

19 לפברואר - 28 לפברואר = חום

1 למרץ - 10 למרץ = כחול ירקרק

11 למרץ - 20 למרץ = צבע לימון (צהוב בהיר)

21 למרץ = שחור

22 למרץ - 31 למרץ = סגול

1 לאפריל - 10 לאפריל = כחול כהה

11 לאפריל - 20 לאפריל = כסף

21 לאפריל - 30 לאפריל = לבן

2 למאי - 14 למאי = כחול

15 למאי - 24 למאי = זהב

25 למאי - 3 ליוני = קרם

4 ליוני - 13 ליוני = אפור

14 ליוני - 23 ליוני = חום ערמוני

24 ליוני = אפור

25 ליוני - 4 ליולי = אדום

5 ליולי - 14 ליולי = כתום

15 ליולי - 25 ליולי = צהוב

26 ליולי - 4 לאוגוסט = ורוד

5 לאוגוסט - 13 לאוגוסט = כחול

14 לאוגוסט - 23 לאוגוסט = ירוק

24 לאוגוסט - 2 לספטמבר = חום

3 לספטמבר - 12 לספטמבר = כחול ירקרק

13 לספטמבר - 22 לספטמבר = צבע לימון (צהוב בהיר) 23 לספטמבר = צבע זית (ירוק כהה)

24 לספטמבר - 3 לאוקטובר = סגול

4 לאוקטובר - 13 לאוקטובר = כחול כהה

14 לאוקטובר - 23 לאוקטובר = כסף

24 לאוקטובר - 11 לנובמבר = לבן

12 לנובמבר - 21 לנובמבר = זהב

22 לנובמבר - 1 לדצמבר = קרם

2 לדצמבר - 11 לדצמבר = אפור

12 לדצמבר - 21 לדצמבר = חום ערמוני

22 לדצמבר = צבעוני

אדום

חמוד וטיפוס חביב, בררן אבל תמיד מאוהב... ואוהב להיות אהוב. רענן ומלא חיים, אבל יכול להיות עם מצבי רוח בזמנים שונים. בעל יכולת להיות נחמד עם אנשים, עדיין, כתוצאה מתכונות אלו אוהבים אותך כמו שאתה. אוהב אנשים שקל לדבר איתם ונותנים לך תחושה נוחה.

קרם

תחרותי וספורטיבי. לא אוהב להפסיד ותמיד עליז. אמין ותמיד יוצא החוצה. אתה בוחר בזהירות את מי לאהוב ולא מתאהב בקלות.

כאשר אתה מוצא את האישה הנכונה, אתה לא עוזב לאחר הרבה זמן.

צבעוני

המראה החיצוני שלך הכי מעניין אותך ובררן לגבי האהבות שלך. חושב על פתרונות של בעיות בקפדנות ובקושי עושה טעויות טיפשיות. אוהב להנהיג וקל לך לייצר חברים חדשים.

אפור

אתה מושך ופעיל. לעולם לא מסתיר את הרגשות שלך ומביע כל מה שבתוכך אבל יכול להיות גם אנוכי בו זמנית.

רוצה להיות מודע לאחרים ולא אוהב להיות עם יחס לא שווה. יכול לגרום להאיר לאנשים אחרים את יומם. יודע מה להגיד בזמנים הנכונים ויש לך חוש הומור טוב.

ירוק

יודע להסתדר עם אנשים חדשים. אתה לא באמת ביישן אבל לפעמיים יכול לפגוע ברגשות של אנשים אחרים על ידי דיבור, אתה אוהב להיות אהוב ומודע לאחרים על ידי אהבתך, אבל אתה אדם שמחכה לאדם הנכון. אם אתה נשוי, למעשה אתה קשור לבת זוגתך.

זהב

טוב ומה רע. אתה עליז ואוהב להיות בחוץ. קשה לך למצוא את האחת והיחידה יודע מה אבל כאשר אתה תמצא אתה לא תתאהב שנית במישהי אחרת להרבה זמן.

ורוד

תמיד מנסה לעשות את כל מה שיכולתו בכל תחום ואוהב לעזור ולדאוג לאחרים.

אבל אתה לא מסופק בקלות, יש לך מחשבות שליליות ואתה מחפש מערכת יחסית רומנטית כמו באגדות.

צהוב

אתה מתוק והגון. אנשים נותנים אמון בך ויש לך מנהיגות בזמן מערכות יחסים.

יודע להחליט החלטות טובות ולבחור בחירות נכונות בזמן הנכון ותמיד חולם על מערכת יחסים רומנטית.

חום ערמוני

אתה אלגנטי ויודע מה נכון. אוהב לעשות דברים שילכו בדרכים שלך דבר הגורם לפגיעה ברגשות של אנשים אחרים.

סבלני בכל מצב של אהבה וכאשר אתה מוצא מישהי, קשה לך למצוא מישהי טובה יותר.

כתום

אתה אחראי על הפעולות שלך ויודע איך להתנהג עם אנשים. תמיד יש לך מטרות להשיג ומאוד תחרותי. כאשר מדובר על ידידות, אתה מוצא שקשה לך לסמוך על מישהו אבל כאשר אתה מוצא חבר אמיתי אתה סומך עליו לנצח.

סגול

אתה מסתורי, לא אגואיסט ותמיד מתעניין בדברים אחרים בקלות. היום שלך מושפע ממצבי הרוח שלך. פופולרי בין חברים אבל יכול לפעול בטיפשיות ולשכוח דברים בקלות בו זמנית.

אתה הולך לאנשים שראויים לאמון.

צבע לימון (צהוב בהיר)

אתה רגוע אבל בקלות נלחץ. מקנא בקלות ומתלונן על דברים הכי קטנים.

לא יכול להקפיד על דבר אחד אבל יש לך באישיות יכולת לגרום לכל אחד לסמוך ולאוהב אותך.אתה

כסף

אתה עם בעל דמיון וביישן, אבל אוהב לנסות דברים חדשים. אוהב לאתגר את עצמך..

לומד דברים בקלות ואוהב את "הקשה להשגה".. אהבתך לחיים קשה נורמלית ומבולבלת.

שחור

אתה אדם עם אתגרים ויש לך אומץ אבל אתה לא אוהב שינויים בחיים שלך.

כאשר אתה מחליט על החלטה אתה שומר עליה לזמן ממושך. אהבתך לחיים גם היא אתגר בפני עצמה אבל שונה.

צבע זית (ירוק כהה)

אתה איש חם ונותן אור. הולך טוב עם חבריך ועם משפחתך. לא אוהב אלימות ויודע מה נכון.

אתה אדיב ועליז אבל לא מקנא באנשים אחרים בקלות.

חום

אתה פעיל וספורטיבי. קשה לאנשים אחרים להתקרב אליך אבל אתה מתאהב בקלות..

קושי מסוים בלקבל אתה מתייאש ומוותר בקלות כאשר אתה מוצא

כחול

יש לך בטחון עצמי נמוך ומאוד בררן. אתה אמנותי ואוהב להתאהב אבל אהבתך אינה באה מהלב אלא באה מהראש.

כחול כהה

אתה מושך ואוהב את החיים. יש לך רגשות חזקות לכל נושא שבעולם ומהר מאוד אתה מוסח על ידי אחרים.

כאשר אתה מתעצבן על ידי מישהו קשה לך לסלוח ולשכוח.

לבן

מטרות בחיים שלך. אתה מקנא בקלות כאשר דברים אינם באים בקלות אליך. אתה חלמן ואוהב אתה שונה ולפעמים המחשבות שלך גבוהות משל אחרים.

כחול ירקרק

בקלות הרגשות שלך משתנות מדי פעם. תמיד בדד ואוהב לטייל. אתה דובר אמת אבל מקשיב ומאמין בקלות לאנשים אחרים. זה קשה לך למצוא אהבה בקלות וגם מפסיד אהבה בקלות לפעמים נפגע מאהבה.

מתוך ספר מעולפת ספירים: "היכל השביעי, יש שם עמוד אחד מד' מראות, לבן ואדום וירוק ושחור, וכשעולות הנשמות, הנשמות מי שראויה בלבן עולה דרך שם, ומי שראויה לאדום ומראה אחרת כל נשמה כפי מעלתה, וכל ההיכלות הם למדור, אבל זה השביעי אינו למדור רק לעבור בו ולעלות להיכלות אחרים".
מתוך ספר הזוהר חלק ג' פרק כה': "ואמנם כמו שההויה האמיתית שבו הייתה מארבע קצוות העליונים, כן רתק זאת ההויה היתה מארבע קצוות התחתונים, והוא שאמרו (בפרק יא' מפרקי רבי אליעזר) התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מד' פנות הארץ , אדום שחור לבן ירוק…"

הצבעים הראשוניים המתייחסים לבריאת העולם הם הצבעים ירוק, שחור, אדום, ולבן. 
אלה הם 2 הניגודים שהם לא צבע – לבן ושחור והצבעים הפעילים – ירוק ואדום. זה מזכיר קצת את המשפט בקוראן: "העורקים אשר בסלע: שחור אדום ולבן סימן הם למאמינים" . ולכן הפתחים למדרסות המוסלמיות נצבעו או נבנו מאבנים שחורות לבנות ואדומות. ירוק הוא הצבע הנוסף והוא הצבע של האיסלאם. אם חושבים על זה אז באמת יש אבנים לבנות, אבנים שחורות ואבנים אדומות. ירוק הלא הוא הצמחייה. 

אחד מהעמודים בקלף ההיירופנט בטארות הוא בצבעים שחור ירוק ואדום, לבן זה כבר עניין אחר. 

מתוך פירוש של רבי יצחק סגי נהור לספר היצירה:
"אותיות ואותות יש בהם הפרש, כי האותות פעמים שאין בהן דמיון אלא מראה כגון מראה הלובן והאודם וכיוצא בו, כי האות הוא מראה השתנות העניין שנשתנה מצבעו ומהויתו, כענין שנאמר "שכב על צדך השמאלית" (יחזקאל ד', ד'), וכתוב שם "אות היא לבית ישראל", סימן מבלי שינוי הבריאה והצורה, שאין שם צורה נפרדת ומשתנית מחברותיה אלא דבר אחד שהוא מתהפך לכמה גוונים. וכן קול ומראה הם אותות, אבל אותיות הם הדברים הבאים מסבתם מלשון באות, שהאות הוא דבר הנהוה והמצטייר והמתקבל מהמקום אשר חוצב משם."
המשמעות של זה היא שצבע הוא שינוי גוון, שינוי בתפישה של אותו דבר, ולא שינוי מהותי בהוויה. כמו כן תפישת הצבע תלוייה בתפישת המסתכל, בכלי המקבל.

כותב רבי יוסף ג'יקטליא בספר החשמל:
"..ונגה, זה נגה שהוא סוד ענין גוונים של מיני צבעונים, כי הצבעונים לפי מיני השפע והאצילות הנמשך, ויש צבע שחור, או תכלת, או ירוק, או אדום, או ירקרק, או אדמדם, או ארגמן, ויש מיני לבן וכל מיני צבע, ומראה גוון כולם כפי כוח הסדרים העליונים, ונגה זה נמשך מצד ימין ומתאחז עם השמאל והשמאל עם הימין והאש מלהטת ונוצצת מאותו הנוגה, ומאותו הנוגה יגיה זוהר כאבן ספיר בהגיע כח זוהר אדמימותו אז האבן מצטבעת בשני גוונים, לפי שבתחילה היתה גוון חשוך, וכשפוגעת בנוגה אז מימין ומשמאל מתנוססת כמראה לבן מצד הימין וכמראה האודם מצד השמאל, ואין הלובן שבצד הימין גמר היופי עד שמתערב בו האודם שמצד שמאל, ואז נעשה המראה צח ואדום.. וזהו צבע המראות לשאר כל הצבעים…" 
מעניינת החלוקה הראשונית ל2 צבעים – אדום ולבן, שהם צבעי היסוד של הרבה חלוקות ראשוניות, 2 ההפכים – הניגודים הראשוניים.

כותב הרמ'ק :
"שעניין הגוונים הוא משל נאות אל הפעולות והעניינים הנמשכים מהספירות. והנרצה בגוונים אל הספירות משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם ועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בעניין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים אשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חברו. לכן נמשיל עניין הפעולות העליונות במשל הגוונים והכל לשכך את האזן הגופני במה שיכול לשמוע."
הצבעים הם דרך להסביר את פעולתם של הספרות – משל, וגן כלי לכוון את הדעת והדמיון אל הספרות. 
"ואן ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם ולסיבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך שפע רחמים מהחסד יצייר לנגדו שם הספירה בגוון אותו עניין הנצרך כפי גוון המידה אם חסד גמור ללובן גמור, ואם לא כל כך יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה כמו שנבאר בשער הכוונות…"
"… כי מהגוונים הנראים לעניים או המצטיירים בשכל בגופנים יתפעל הרוחני, והנפש תעורר לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה ממציאות למציאות עד שתתעלה אל מקום יניקתה ויתעו ויתעורר לפי מציאות ציורה…"

כותב רבי דוד אור זרוע: 
"אן לנו רשות לצייר ב' ספירות אלא בראשי פרקים הבאים לידך כגון מגן אברהם לחסד וכגון חונן הדעת לתפארת. לכן תצייר לעולם באותו צבע של ראשי הפרקים שהיא החשמל של אותה הספירה כי החשמל הוא הלבוש הספירה בעצמה סביב סביב…"
צבע הוא הלבוש הראשון של אנרגיה.

כותב הרמח'ל בספרו אדיר במרום:
"… והנה באמת יש דברים נופלים תחת פעולת העניים ויש שאינן נופלים, פירוש – שיהיו נראים או לא נראים. והעניין, כי בחיות כתיב, וגבותם מלאות עיניים (יחזקאל א, יח). והוא עניין ההסתכלות שהוא התדבקות הרואה בדבר הנראה, כי באמת מבט יוצא מן העין ומחבק את הנושא הנראה, וחוזר ומציירו בעין עצמו."
יש צבעים שנראים ושאינם נראים, תפישת הצבעים שלנו בה טמון הסוד, המשמעות, תוכנתנו כך שנוכל לתפוש צבע מסויים ובתכנות הזה יש את הוראות ההפעלה של המערכת, חיות רואות דברים וצבעים אחרת מאיתנו , חלק הארי מהראייה קשור ממה שיוצא מאיתנו, אפילו מהעין שלנו יוצא כעין קרינה שמאפשרת לנו לראות את העולמות הלא נראים במידה ויש לנו את זה. הסתכלות הינה הדבקות, בעצם ההיסתכלות כבר אנחנו יוצרים קשר עם הדבר שאנו מסתכלים עליו, מעט ממנו עובר אלינו ומעט מאיתנו עובר אליו. 

אומר התלמוד הבבלי (מסכת חולין):
"חוט של תכלת מאי היא? דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתה תכלת מכל הצבעונין – מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד, דכתיב (שמות כ'ד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', וכתיב (יחזקאל א') כמראה אבן ספיר דמות כסא…"
אנחנו רואים כאן חלוקה משולשת ל3 רמות של צבעים הקיימים במקביל: צבע כפי שהוא מופיע בעולם העשייה, במקביל לצבע כפי שהוא מופיע בעולם הבריאה הכולל בתוכו את גרמי השמיים לסוגיהם, במקביל לצבע המופיע בעולמות רוחניים שאינם נראים . לדוגמא תכלת מופיע בעולם העשייה בצורת תכלת בציצית, מקביל לתכלת המופיע ברקיע, מקביל לצבע המופיע בכסע הכבוד שבעולמות העליונים.

מדרש פסיקתא רבתי:
"כשעלה משה למרום פתח הקב'ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את המשכן (כמשפטו אשר הראית בהר) (שמות כו' ל') אמר לפניו ריבונו של עולם איני יודע דמות ארבע צבעונים, אמר לו חזור (לפניך) (לימינך), חזר וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש דומה לים, אמר לו זו היא תכלת, אמר לו חזור לשמאלך, חזר וראה אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו מה אתה רואה, אמר לו אנשים לובשים לבוש אדום, אמר לו היא ארגמן, חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני, חזר לפניו וראה לפניו גדודים שהם לבושים לבוש לבן, זו היא שש משזר." 
יש כאן הגבלה בן צבעים בעולם הרוחני לבן צבעי המשכן העשוי על ידי אדם "תכלת ארגמן תולעת שני ושש משזר.."

כותב המדרש בקשר לחלוקת שבטי ישראל לשבטים (מדרש רבה במדבר פרשה ב'):
"באותות – סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה, ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על ליבו של אהרון מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה, כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו, ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים, שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצויר עליו שכם, לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים… לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא."
כשבני ישראל צעדו במדבר הם צעדו לפי השבטים כשלכל שבט ניתן דגל – "מפה" שהצבע שלו כצבע האבן המיוחסת שלו על החושן של אבני החושן של הכהן הגדול, ועל הדגל מצוייר גם סמל כלשהוא שאפיין את השבט. על אבני החושן היו חקוקים שמות 12 השבטים.

אדום ולבן בספר הזהר:
"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, מקריב קרבנו לאש שהוא אדום, זורק הדם סביב למזבח שהוא אדום, מדת הדין אדום, מוצקין אותו ועולה העשן כולו לבן, ואז האדום נהפך ללבן, נהפך מידת הדין למידת הרחמים".
הניגודיות שבן אדום ולבן מופיעה גם בספרות כניגודיות שבן חסד וגבורה – דין. 

ירוק לפי האר'י (מסכת חגיגה): 
בגמרא ז'ל תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו כו' הנה זה נאמר על בינה עליונה הנקרא תהו… " "קו ירוק מחדש חדשים חדשים" 
קו שמקיף את העולם וממנו נברא ונוצר העולם. ספירת בינה ממוקמת בראש ומופיעה בשילוב של חוכמה ובמקביל לה אך מעט למטה הימנה. כתר חוכמה ובינה הם ספירות הראש, יוצא מזה שיש קו ירוק שהוא הוא ההתחלה והוא המחלק והמפריד בן הספרות של הראש לספרות של הגוף מצד הראש. בדרך כלל לספרות הראש אן צבע נראה, אך לבינה יש מכיוון שהיא זקוקה להתגלות לצורך הקשר שלה עם העולמות התחתונים. הספרה המקבילה לה מצד הגוף , שהיא משמשת הקשר שבן הגוף לראש היא ספרת תפארת שמשלבת את הספרות של חסד וגבורה. ההופעה של התפארת היא או ירוק כהה יותר או צהוב, שטוענים שהוא ההופעה הנמוכה יותר של ירוק. זאת אומרת שהקשר בן העולמות הנראים ללא נראים מתבצע דרך ירוק שהופך לצהוב או לכהה יותר, אחר כך יש את הניגודיות של אדום ולבן – חסד וגבורה. 
הספרה שמסיימת את 10 הספרות והיא השולטת על העולם הפיזי היא ספרת המלכות, הצבע המיוחס לה בקבלה הוא או שחור, בהפוך ללבן שהוא הצבע של ספרות הראש, או תכלת, שמקביל לתכלת של רקיע השמיים. 

אור נערב חלק ו' פרק ד' כ'ח:
עוד צריך שידע כי המדות יחסו להם גוונים על שם פעולתם, כי הגוונים יורו על פעולות כענין הלובן על הרחמים והאודם אל הדין וכיוצא כמפורסם. ואל הכתר יש שאמר שאין לו גוון כלל, ויש שאמר שיצדק בו גוון הלובן בתכלית לבנוניתו, ויש שפירש בו גוון שחור. ושלשה גוונים אלו הם כנגד שלוש בחינות שבו, האחת בחינתו עם המאציל, ובערכו הוא שחור. השני בחינת עצמו, שהוא בלתי מתגלה אל הנאצלים ולזה לא ישפט בו גוון. השלישי בחינת השפעתו הרחמים בשאר הספירות והוא סוד הלובן: ואולם במיני גוון החשך הם שלוש" האחד חשך ממש להעדר האור הנמצא פעמים רבות בזוהר. והשנית, להורות על העלם האור ובלתי היותו נתפס כחשך הזה כאמרו "ישת חשך סתרו ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים". השלישית , להורות על בחינת הנקבות ההוא שהוא שחור נקבה לחוור. ושלוש בחינות אלו הם בכתר, האחד העלם אורו, השית העדר אורו נגד מאצילו, השלישית יש בו צד הנקבות כאשר יתבאר:
עוד צריך שידע שגוון החכמה הוא גוון ראש לכל הגוונים כעין שהיא ראש לכל הפעולות ופתיחת הגוונים מחכמה, ולכך גוונה התכלת שהיא ראש לפתיחת הגוון מהשחרות והשחור נפתח בתכלת. ויש שפירש שגוונה הספיר שהיא ראש לכל הגוונים, והוא קרוב לגוון התכלת. וגוון הבינה הוא הירוק כעשבים…"

התייחסויות לקשת בספר הזוהר: (פנחס):
אבל רבי יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים , צריך לברך ברוך זוכר הברית. ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי, משום שבגלות אין המלכות מקבלת היחוד דג' קוין כראוי שה'ס ג' גווני הקשת, ולא עוד, אלא שלפנים מאירה מעט, ולפעמים אינה מאירה כלום, פעמים נראית בשלימות ופעמים לא. כי גווני הקשת רומזים לזכיות כהנים לויים וישראלים, כשהם יפים, כי הקשת מאירה בצבעיה של אלו הג'. "
(הסולם על הזוהר – פנחס) : ר אלעזר אמר: רא'א, יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו שהיא המלכות, אלא בלבוש של האבות הראשונים שהם חג'ת דז'א, שהם ירוק אדום ולבן. ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדום, זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשיו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשיו. לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקוב שלא נשתנו פניו הטוב לעולם. כי מטתו שלמה ולא הייתה בו שום פסולת.
(רעיא מהימנא) : ובזמנא דאתחרב… אבל אם יש צדיק שזכיותיו ומעשיו הם להאיר בהם את המלכות, ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פשט בלי סוד, ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים של סודות התורה, מה כתוב בבו, וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה, כי אור נקרא רז, כלומר, אור בגימטריא ר'ז, וע'כ אור רומז על רזי התורה, ז'ש , כי נר מצוה ותורה אור. ובאלו רזין נאמר וראיתיה. 

מתוך שיטתו של הרמק בהקשר לצבעים: 
הספרה הצבע
כתר לבן מסנוור, לא נראה
חוכמה צבע המכיל את כל הצבעים
בינה צהוב וירוק
חסד לבן וכסף
גבורה אדום וזהב
תפארת צהוב וסגול
נצח וורוד בהיר
הוד וורוד כהה
יסוד כתום
מלכות כחול
אם אדם רוצה להשיג משהוא דרך הספרה של גבורה, הוא צריך ללבוש בגדים אדומים ולחשוב על הספרות באותיות אדומות. אם הוא רוצה להשיג חסד הוא צריך לעשות אותו הדבר בלבן. דוגמא לזה רואים בכוהנים. התפקיד שלהם הייה לשדר כוח מצד החסד ולכן הם לבשו לבן. ביום כיפור גם הכהן הגדול הוריד את לבוש הזהב שלו (הקשור לדין) ולבש לבן. אותו עקרון תופש גם לגבי קמעות כפי שידעו זאת המגידים. צבע משמש כערוץ לאנרגיה גבוהה. האלכימאים נהגו להניח צינורות עם מים זורמים לפני אדם שסבל מנדודי שינה בכדי לעורר אצלו את המרה הלבנה האחראית על שינה. הנפש יכולה להניע את הרוח, והרוח בתורה יכולה להניע את הנשמה. הנשמה יכולה לעלות במדרגות עד למקור ולהיות מונעת על ידי מה שהיא מדמיינת. 

בזוהר הקדוש, ספר היסוד של הקבלה מופיעים מספר התייחסויות לצבעים: ראשית דבר יש התייחסות לקשת, שלהזכירנו היא האות לברית שבן אלוהים לבן הארץ, הברית שניתנה לאחר המבול: אומר רבי יוסי הגלילי: .."שהקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס מבנו. שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, וע"כ לא נראה הקשת אלא כדי להגן על העולם…. שאינה מתגלה אלא בלבוש המלכות היקר… שואל, וכי בגלות, שהקב"ה מתרחק מן המלכה, ואיך מתלבשת המלכה בלבוש מלכות בגלות,… ומשיב, לא. שאין לה בגלות לבוש מלכות. אבל בגלות לבושה של קדרות, דהיינו שחרות, והיא אמרה, אל תראוני שאני שחרחרת." 
זאת אומרת, שלפי הזהר, הלבוש השחור שלובשים החרדים הוא לבוש של גלות. אך המקובלים מסוגלים להחליף את הלבוש הזה בלבוש אחר: ממשיך הזהר ואומר: "אם יש צדיק שזכיותיו ומעשיו הם להאיר את המלכות ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פשט בלי סוד, ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים את סודות התורה, מה כתוב בו, וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה, כי אור נקרא רז, כלומר, אור בגימטריה רז, וע"כ אור רומז על רזי התורה."

הרמ"ק – רבי משה קורדובה. בסיפרו "פרדס רימונים" השער התשיעי נקרא השער של הצבעים, והוא כותב בו כך:
בהרבה מקומות בקבלה ובזוהר אנחנו מוצאים מקבילות של צבעים לספירות, צריך לא להבין מקבילה זו כפשוטה, הצבעים מצביעים על התוצאות שמשודרות לשורשים הגבוהים, למשל, הצבע הקורן מהספירה גבורה הוא אדום, כל דבר אדום נובע מהכוח של השורש הזה. בדומה, הצבע הלבן מציין שלווה וחסד וקשור לספירה של חסד. הצבעים מצביעים אלגורית על התוצאה והפעולה של הספירות. הדינמיקות של הספירות יכולות להרמז על ידי יחסי הגומלין של צבע. הצבעים הם שימושיים בהעברת השפעה של ספירה נתונה. וכך, אומר הרמ"ק אם אתה רוצה להעביר השפעה של חסד ולקרוא להשפעה של חסד, חשוב על הצבע הלבן, ואף לבש לבן. אם אתה רוצה להעביר השפעה של דין, להגיע להחלטות נכונות, ולקרוא להשפעה של דין, חשוב על הצבע האדום, ואף לבש בגדים אדומים. דוגמא לכך נותן הרמ"ק בבגדיו של הכוהן הגדול בבית המקדש בירושליים. הכוהן הגדול היה לבוש בדרך כלל בבגדי זהב, שקשור לאדום, שהראו את תפקידו, ועזרו לו בתפקידו, בדין, אולם ביום כיפור הוא הייה פושט את בגדיו אלו ולובש בגדים לבנים, מכיוון שביום כיפור ההשפעה הרצוייה הייתה השפעה של רחמים – חסד, כל הטקס ביום כיפור היה בבגדים לבנים. 
הצבעים הקשורים לספירות לפי הרמ"ק הם כדלהלן: (לפי הסדר מלמעלה למטה)
כתר – לבן בלתי נראה מסנוור.
חוכמה – צבע שכולל את כל הצבעים 
בינה – צהוב וירוק
חסד – לבן וכסף
גבורה – אדום וזהב
תיפארת – צהוב וסגול
נצח – וורוד בהיר
הוד – וורוד כהה
יסוד – כתום
מלכות – כחול

צבעים ביהדות:

התנך נמנע בדרך כלל משימוש וויזואלי בצבעים פרט לכמה מקומות: ביניהם שיר השירים, חזון יחזקאל, הוראות בנית המשכן, הוראות בניית המקדש , ועוד.
.
חזון יחזקאל: פרק א פסוק כח: כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה..."
צריך להזכיר גם שהקשת היא סימן לברית שבן אלוהים לבין המין האנושי ונוח.
בקבלה יש חשיבות רבה לקשת: ברעיא מהימנא מופיע: אומר רבי יוסי הגלילי: שהקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך, שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס מבנו. שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל כן לא נראה הקשת אלא כדי להגן על העולם... שאינה מתגלה אלא בלבוש המלכות היקר..." . אלא שהקשת שיש בה 7 צבעים, נגזרת מ3 צבעי יסוד מבחינת היהדות, ואלו הם : ירוק, אדום ולבן. בזוהר רעיא מהימנא מופיע: אבל רבי יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים, צריך לברך ברוך זוכר הברית, ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי, משום שבגלות אין המלכות מקבלת היחוד של 3 קוין כראוי שה'ס 3 גווני הקשת..."
רבי אלעזר אמר: יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו שהיא המלכות אלא בלבוש של האבות הראשונים שהם חג'ת דז'א , שהם ירוק אדום ולבן. ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדום זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשו. לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקוב, שלא נשתנו פניו הטוב לעולם..." "רבי אבא אמר: ... לבן זהו אברהם. שנתלבן בלובן של אש, על ידי נמרוד שהפילו לאור כשדים. אדום זה וודאי יצחק. ירוק זה יעקוב, העומד בין 2 צבעים, כי ירוק כולל לבן ואדום, וירוק הזה פירושו ירוק כחמה...... ובאלו הלבושים, לבן , אדום, ירוק, מתלבשת הקשת. שהיא המלכות, בשעה ההיא נראית לפני המלך."

המשכן: צבעי המשכן הם: תכלת, ארגמן – אדום, תולעת שני – סגול?, שש משזר – לבן.
הצבעים מסמלים את 4 היסודות.

כל צבע יש לו כמה התגלויות: התגלות בעולמות התחתונים, והתגלויות נוספות בעולמות העליונים: א. בעבודת אדם עלי ארץ, עולם העשיה. ב. בעולם הבריאה, הכולל בתוכו את גרמי השמים לסוגיהם (מעשה בראשית). ג. בעולמות רוחניים שאינם נראים לעינינו (מעשה המרכבה). 
אור בימטריה נותן רז, על ידי כך אור רומז על רזי התורה. הצבעים מאירים את סודות התורה, שכתוב: וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה.

בעת היציאה ממצרים חולקו השבטים למחנות נפרדים בתוך מחנה ישראל הכללי. לכל שבט ניתן דגל – "מפה" בלשון המדרש – שבו סומן מיקומו, שעליו סמל של חיה או צמח שאיפיינו את אותו השבט, וכן צבע יחודי, בהקבלה לא מחייבת לצבעים של אבני החושן, מבגדי השרד של הכהן הגדול. (על האבנים היו שמות השבטים). וכך מתאר זאת המדרש:
"באותות – סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה, כל שבט ושבט נשיא שלו , צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים. שמעון פטדה, ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם. לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים..." מדרש רבה במדבר, פרשה ב פסקה ז.

הצבע הלבן: 
מיוחס לחסד: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, מקריב קורבנו לאש שהוא אדום, זורק הדם סביב למזבח שהוא אדום, מידת הדין אדום, מוצקין אותו (הריח) ועולה העשן כולו לבן, ואז האדום נהך ללבן, נהפך מידת הדין למידת הרחמים" זוהר חלק ב דף כב עב.
החטא האדום מגיע למזבח בדמות הדם האדום, נשרף ומתכלה על ידי האד, ועולה כעשן לבן השמימה, אל האלוהים.
בכתבי הארי מיוחס ערך נוסף ללבן כצבע המורה על נצחיות ואינסופיות, ובשל כך חייבו לבישת בגדי הלבן ביום השבת, שהוא כמעין עולם הבא, עולם הנצח. כותב חיים ויטל:
"צריך האדם ללבוש בגדי לבן ולא של צבעים אחרים וקבלתי ממורי ז'ל שכפי הצבע וגוון המלבושים שלובש האדם ביום שבת בעולם הזה, כן ממש יתלבש האדם בעולם הבא אחרי פטירתו..."
המקובלים רואים בלבן או חוסר צבע מוחלט או התכללות כל הצבעים. וכך הספירה העליונה, שבה אין עדיין צבעים, קשורה ללבן. או , לחילופין, הספירה התחתונה, שבה הצבעים כבר לא באים לידי ביטוי , אלא יש בה ריקנות, גם היא מיוחסת ללבן . ספירה נוספת הקשורה ללבן הינה ספירת החסד. הראשונה בזעיר האנפין. מסיבה זו ממש, הספירה העליונה – כתר, מיוחסת לעיתים לשחור, או הספירה התחתונה - מלכות.

הצבע האדום:
מיוחס לגבורה. "ומפעולותיה שלל הגבורה כל הדברים שהם בסוד האדמימות והחום כאש, וכח האבנים שבהם גוון אדום, וסגולתם להטיל אימה על הבריות" אור נערב חלק ו פרק ג'

הצבע הירוק: נחשב לצבע משלב, יוצר קשר, ולכן שוייך לעיתים לספירת הבינה. הזוהר מדבר על "קו ירוק מחדש חדשים חדשים" המקי, את העולם וממנו נברא העולם. הירוק של הבינה היה ירוק בהיר, לעומת ירוק כהה של ספירת התפארת, שגם היא ספירה משלבת. הצהוב נחשב להופעה הנמוכה של הירוק.

התכלת: נחשב לצבע נשי ולצבע של ספירת המלכות: "והנה ידוע שנקודה של הנוקבא הוא לעולם בחינת מלכות שבה. והיינו סוד נפש של הנוקבא סוד גוון תכלת שהוא במלכות. אבל בעת שנבנית בסוד פרצוף, אז מאירים בה גם ג' גוונין דאבהן חג'ת והם בדוס אי'ל אודם ירוק לבן. וז'ס אילת השחר שבקדרותא דצפרא..." הרב יצחק איזיק, ספר פתחי שערים.
התכלת נחשב לעיתים גם כצבע ספירת הבינה , מכיוון שהאור של היום מופיע לראשונה במעין תכלת חיוור על פני האופק, נגזר משחור. 

התכלת בציצית (ובדגל ישראל) מוסברת בתלמוד בצורה הבאה:
תלמוד בבלי, מסכת חולין דף פט, עמוד א: "חוט של תכלת מאי היא? דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין – מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואן ספיר דומה לכסא הכבוד, דכתיב (שמות כ'ד) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (פסוק יא). וכתיב (יחזקאל א) כמראה אבן ספיר דמות כסא ...".

כוחות האלוהות, או לדעות אחרות התגלויות האלוהות, מוזכרים לראשונה בספר שמות , במעמד התגלות האלוהית למשה, כאשר זה ניצב בניקרת הצור והאלוהים עובר לפניו ומראה לו את אחוריו "וראית את אחורי ופני לא יראו...". שם מופיעה מחרוזת הביטויים "אדוני, אדוני, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת..." שהם שלוש עשרה מידות הרחמים. (שמות פרק לג). חכמי הקבלה ראו במחרוזת זו שמות המייצגים כוחות אלוהיים, ובמקביל להם רשמו את שמות הספירות. לכל ספירה ניתן ויוחד צבע משלה. 

4 צבעים בסיסיים שמהם נוסד העולם הם: אדום, לבן, שחור, וירוק.
"ואומנם כמו שההוייה האמיתית שבו הייתה מ4 קצוות העליונים, כן נרתק זאת ההוויה הייתה מ4 קצוות התחתונים, והוא שאמרו (בפרק יא מפרקי רבי אליעזר) התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מ4 פינות הארץ, אדום, שחור, לבן, וירוק..."
רבי אשלג כותב בהקשר זה במבוא שלו לספר הזוהר: "והמשיל הזהר אלו הע'ס חו'ב תו'מ לארבעה צבעים שהם: לבן לספירת החכמה, אדום לספירת הבינה, ירוק לספירת התפארת, שחור לספירת המלכות. פירוש, שהוא בדוגמא לאספקלריא, שיש לה 4 זכוכיות צבועות ב4 צבעים הללו. ואף על פי שהאור שבה אחד הוא, מכל מקום שהוא עובר דרך הזכוכיות הוא מצטבע ונעשה 4 מיני אורות..."

הגדרת הצבעים הקבלית הבסיסית היא ראיית הצבעים כמהויות חסרות ממשות, אך כמשנות ונותנות הגדרות מחודשות לעצם שאותו הם צובעות, ללא החלפת התכונות הטבועות בו. כלומר, התכונות והאיכויות המאפיינים את אותה הדמות נשארים כשהיו, אלא שלעיני המתבונן מן הצד, נראים הדברים בצורה, בצבע, מסוים. כותב רבי יצחק נהור בפירושו לספר היצירה: "אותיות ואותות יש בהם הפרש, כי האותות פעמים שאין בהן דמיון אלא מראה כגון מראה הלובן והאודם וכיוצא בו (צבע הוא אות), כי האות הוא מראה השתנות הענין שנשתנה מצבעו ומהויתו.."
יחד עם זאת, אופי הצבעים נקבע על ידי מקור התהוותם, ישנם כאלו שמתהווים ממקורות גבוהים יותר. 
הצבעים מהווים גם "משל" לדרך פעולתם של עולמות גבוהים יותר, ועל ידי כך גם כלי למדיטציה. כותב הרמ'ק: "כי מהגוונים הנראים לעיניים או המצטיירים בשכל , בגופנים, יתפעל הרוחני, והנפש תעורר לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה ממציאות למציאות, עד שתתעלה אל מקום