האם יש משמעות לחלום, או שמא אינו אלא דמיון?

אע''פ שבעבר התייחסו לחלומות כתופעה דמיונית מסטית ללא משמעות, ד''ר זיגמונד פרויד (מייסד שיטת הפסיכואנליזה ועוד, 1939-1856) קבע שיש להתייחס לחלום כאל מפתח לגילוי תסביכים מודחקים בנפש האדם. פרויד טען כי כאשר האדם ער, עומדת תודעתו על המשמר ואינה מרשה לתכנים שבמעמקי הנפש להתבטא. אולם בשעת השינה אין הצנזורה של התודעה פעילה, ואז יכולות הכמיהות הכלואות בתת ההכרה ושואפות למילואן להתבטא ולגלות את המתרחש במעמקי הנפש.

הצד העל טבעי של החלום – לגילוי העתיד

פרויד (בספרו ''פשר החלומות'') התייחס לכך בביטול גמור, וכתב: ''ערכו של החלום לגלות לנו ידיעות על העתיד? זו כמובן שאלת שווא''. אולם, מאז פרויד התקדם המחקר המדעי, וצבר עדויות אמינות וברורות על חלומות אשר אכן צפו את העתיד. [הדברים פורסמו למשל בביטאון ''האגודה האנגלית למחקר פסיכי'' (הדפילד, 98)], וצוטטו בספרו של השופט ד''ר יעקב בזק ''למעלה מן החושים'', והוא כותב (שם עמ' 37): ''בהתחשב בפרטי הפרטים שנמצאו מדויקים, קשה ביותר להסביר התגשמות חלומות אלה כעניין של מקריות גרידא'' וכו'.

תופעת השינה

הנה קודם שנביא מדברי חז''ל בנושא החלומות, יש להבין תחילה את תופעת השינה. המדע גילה היום, מה שידוע בתורת ישראל, כי ה''אני'' האמיתי של כל אחד מאתנו הוא האדם הרוחני הפנימי, העטוף במלבוש בשר ועצמות. (המדע המודרני מאשר זאת כיום לאור מחקרי תופעות שונות, כגון: רגרסיה, סיאנסים, דיווחי מתים במוות קליני ששבו לחיים, הופעת נשמות כבחייהם ועוד).
מהי אם כן השינה? בתלמוד (ברכות נז, ב) נאמר: ''השינה – אחד מששים במיתה''. כלומר תהליך השינה דומה לתהליך ומצב המוות, אלא במינון נמוך של 60:1 .

דהיינו שיש פירוד מסוים בין הנשמה מן הגוף בזמן השינה. חלקי הנשמה היוצאים מן הגוף בזמן השינה הם החלקים הגבוהים והזכים ביותר (חיה, יחידה, נשמה, ורוח). חלקים אלו פועלים בזמן היקיצה את הפעולות הגבוהות (כגון חשיבה רצונית, קבלת החלטות, ניתוח נתונים ועוד). ואילו החלק שנשאר בגוף בזמן השינה הוא החלק הנמוך יותר (הנפש). המאפשר את פעולת הנשימה, הדמיון וכדומה. חלק זה מתגלה בשינה ומאפשר לנו לפרוק מתחים, פחדים, ומאידך לעורר תקוות ומאווים פנימיים. – ועל זה נאמר: ''החלומות שווא ידברון''.

אולם בשעת השינה, כאשר חלק מהנשמה יוצא, חלק רוחני זה משוחרר לפגוש את בני מינו הרוחניים. וכך מתאפשר לפעמים לקבל מידע על אירועי העתיד. מידע זה, אם חשוב הוא לאדם זה, מוזרם היישר אל החלק הרוחני האחר אשר נותר בגוף, ומתערב בחלומות הדמיוניים הנ''ל. – ועל זה נאמר: ''החלום אחד מששים בנבואה''.

אבל כיוון שהמידע הרוחני מתערב בחלק הדמיוני, לכן אמרו חז''ל: ''אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים''. (ועיין עוד בספר ''דרך ה' '' לרמח''ל).
אמנם, המידע עדיין בפיגור אחר תורת ישראל, שהרי אינו יודע כלל כיצד להתמודד עם הסבר בתופעה. דוגמא לכך נמצא בספרו של השופט יעקב בזק הנ''ל ''למעלה מן החושים'': ''חייבים אנו להמתין עד שתימצא דרך מדעית בדוקה לחקר היסוד הנבואי שבחלום''. ואילו תורת ישראל מגלה לנו סתרי החלומות. ומן הראוי לציין כאן את אשר לימדונו חכמי הקבלה, כי מטרת החלומות החוזים את העתיד השלילי, לסייענו לקדם את פני הרעה, ולשנות את אשר נגזר באמצעות תפילותינו, ובשיפור מעשינו, בהתאם לתורת בוראנו.

עקרונות לקבלת חלום כאמיתי.

ויש לציין, שעקב האסון המחריד שפקד את אברפאן (ב- 21 באוקטובר 1966, בשעה 9.15 בבוקר, כאשר התמוטט בעיירת המכרות הוולשית, הר של פסולת פחם, וקבר תחתיו בית ספר יסודי ובו 128 ילדים ו- 16 מבוגרים), הוקם בבריטניה, ביוזמתם של ד''ר ג'ון בייקר (פסיכיאטר בריטי נודע) ופיטר פיירלי (עורך המדור המדעי של ה''איבנינג סטנדארד'', עיתון לונדוניט רב תפוצה), מכון לחקר תחושות מוקדמות (''בריטיש פרימונישנס בירו''), כדי לנסות ולהקדים פני הרעה.

עקרונות החברה הבריטית לקבלת חלום כאותנטי, הם:

1.על החולם לדווח על חלומו לעד נאמן, לפני התרחשותו של המאורע שאליו מתייחס כביכול החלום.

2.הפרש הזמן בין החלום לבין המאורע צריך להיות קצר ככל האפשר (לבטל קשר מקרי בין החלום למאור, וכגון בין שבוע לשש שעות לפני המאורע, כמו שהיה במקרה הנ''ל). [הערה: אמנם עפ''י חז''ל עד 22 שנים יכול החלום להתגשם].

3.נושא החלום צריך להיות בלתי מתקבל על דעתו של החולם, בזמן החלום. (תנאי זה מטרתו למנוע כל אפשרות של הסבר אחר הקושר בין החלום למאורע עתידי שעליו חושב החולם).

4.החלום צריך לתאר את המאורע העומד להתרחש בצורה חזותית, ולא לרמוז עליו בצורה סמלית.

5. פרטי החלום צריכים להתאים לפרטי המאורע.


יחד עם זאת יש לציין כי איש מן החולמים, לא ידע, על סמך הפרטים שחזה, במה דברים אמורים, ו''ספק אם היה הדבר מונע את הטרגדיה. ההנחה, כי היו מביטים על האיש כמטורף, מתקבלת הרבה יותר על הדעת'', קובעים ד''ר בייקר ופיירלי. אמנם ''אף אם נצליח למנוע אסון אחד בלבד בדרך זו, תוכיח השיטה את עצמה לדורות'' (שם).